"בוא וראה מה כתוב, 'אם לא תדעי לך היפה בנשים': הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי לך, אין את ראויה להיכנס לכאן בלי ידיעה... היינו שתתגלגלי פעם שנייה לעולם" ("ספר הזוהר", "שיר השירים", כרך י', אות תפ"ו).
המקובלים, חוקרי המציאות, לא "שבו" מהמוות כדי לספר לנו מה מתרחש שם, אלא חוו בו זמנית את העולם שלנו וכן את העולם הרוחני. המפתיע ביותר הוא שהם קבעו שלא צריך למות כדי להכיר את "העולם הבא", אלא אפשר וגם צריך להגיע להרגשה הזאת עוד בחיינו. המקובלים השאירו בידינו את השיטה שמקנה לכל אחד מאיתנו את האפשרות להגיע לאותם השגות וגילויים נפלאים שהם חוו. כדי להבין את הדברים הללו עלינו להסביר מהם חיים, מהו המוות, ולהסיר את המסתורין שאופף את גלגול הנשמות.
גלגל שינוי הצורה"תחילה אציע את דעת חז"ל... אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופות, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות על גלגל שינוי הצורה... ולפיכך מבחינת הנפשות נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה עד שהתפתח ובא לתיקונו" (הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום").
ספרי הקבלה חוברו על ידי אנשים שחיו את חייהם בעולם כמו כולנו, אלא שבשלב מסוים הם פגשו בשיטה להשגה רוחנית, שבאמצעותה התעלו להרגיש מציאות גבוהה יותר. במדרגה רוחנית זו נחשפו בפניהם סודות הבריאה והם חוו מציאות שנמצאת מעל למגבלות הזמן, החומר, החיים והמוות. הם ראו את מעגל החיים כתהליך התפתחות רוחני רצוף המורכב מסדרת שלבים, ולו תכלית אחת: להעביר את האדם ביחד עם כלל האנושות להרגשת החיים הנצחית והשלמה. בתהליך זה האדם עובר משלב רוחני אחד למשנהו, וכל אחד משלבים אלה נקרא: גלגול. זוהי משמעותו היחידה של המושג "גלגול נשמות" על פי הקבלה.
בניגוד לאמונה הרווחת בקרב העם, החלפת הגוף בין תקופת חיים אחת לשנייה אינה נחשבת לגלגול נשמות.
מחיים לחיים, מרצון לרצוןהקבלה מסבירה שכל אחד מאיתנו מגיע לעולם עם "חבילה" של רצונות, מעין מטען גנטי רוחני. כמו שהאדם נולד עם אוסף גנים שייחודי רק לו, המעצב את אישיותו ומקנה לו תכונות ויכולות, כך המטען שקיבלנו הוא היסוד להתפתחות הרוחנית שלנו.
יסוד זה הוא גם הבסיס שקובע את נקודת המבט שלנו על החיים, ומעצב לא רק את האופן שבו נחווה רגשות ומחשבות, אלא אפילו את מהלך האירועים שצפוי לנו. כדי להתקדם ולהתפתח לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר ולהתחיל באמת את התהליך שלשמו נוצרנו, על כל אחד מאיתנו לעבור כהכנה לכך סדרה של תקופות חיים מתחלפות.
בכל תקופת חיים כזו האדם צובר רצונות ואותם הוא יפתח בהדרגה מתקופת חיים אחת לשנייה. ברגע שסיים לממש את רצונותיו בתקופת החיים הנוכחית, הוא מפסיק להרגיש את העולם הזה. לחוסר הרגשה זה אנו קוראים: מוות.
כך מתקדם האדם על ציר ההתפתחות ממהלך חיים אחד למשנהו, מרצון לרצון, עד לנקודת המפנה. בנקודה זו נולד בו רצון חדש המכוון אותו להשגת המציאות הרוחנית. רצון רוחני וחדש זה נקרא: נשמה. מרגע זה ואילך הנשמה תתחיל להתפתח במדרגות ומצבים רוחניים. רק מנקודה זו אנו מתחילים להתייחס למה שהאדם עובר כגלגול, מכיוון שהגלגול על פי הקבלה קשור רק בהתפתחות הרוחנית של האדם.
הצופן הגנטי של המציאותהמקובלים שעברו את התהליך הזה והגיעו לפסגת הסולם הרוחני, מספרים לנו שכל המציאות מונעת על ידי מנגנון רוחני עצום. זוהי מערכת מורכבת שמנהלת את העולמות הגשמיים והרוחניים על כל מה שקיים בהם. נסו לדמיין לעצמכם מאגר מידע אדיר מימדים שמכיל אינפורמציה על כל מה שהיה ועתיד להיות, על כל מה שעברנו ועל מה שעוד צפוי לנו. בתוך המנגנון הזה צרובים כל תהליכי החיים ולצידם גם העולמות הרוחניים והנשמות. לצופן הגנטי הזה של המציאות קראו המקובלים: 'רשימו'.
הרשימו הוא הדי.אן.איי (D.N.A), "הגנום הרוחני" שלנו, והוא האחראי להעביר את כל הבריאה תהליך התפתחותי שבסופו יחיה כל אחד מאיתנו בהרמוניה שלמה ובאיזון עם הכוח העליון.
כותבים את התסריט של החיים
ה'רשימו' מצוי בכל אחד מאיתנו, ומפעיל ביד נעלמה את מהלך חיינו הגשמי, ויותר מכך - את התפתחותנו הרוחנית. הוא מעביר אותנו ממצב למצב וכמו מקרן קולנוע מקרין לתוך חיינו סדרה של תמונות: אנו צוחקים, עצובים, גדלים, מתאהבים, מצליחים, כועסים, לומדים, עושים כושר, מקימים משפחה...
לסדרת התמונות הזו, שמצליחה להפתיע אותנו בכל פעם מחדש, אנו קוראים, "החיים שלנו".
בשלב מסוים הקצב שבו התמונות מתחלפות הופך איטי יותר... אנו מזדקנים, ולנגד עינינו מוקרנות התמונות האחרונות של חיינו. בנקודה מסוימת המקרן נכבה, והמסך מוחשך כמו בסרט שהופסק באופן פתאומי.
למצב הזה אנו קוראים "מוות".
המקרן נדלק מיד, סדרה של תמונות חדשות מופיעה ואנו עוברים לרשימו הבא - לתקופת חיים חדשה. הסרט של חיינו שוב יוצא לדרך.
כל מה שאספנו, ראינו, למדנו ורכשנו בעולם הזה נעלם והופך לנטיות ולתכונות שאיתן אנו ניוולד בתקופת החיים החדשה. אנו נולדים עם "חבילת תכונות חדשה", אלא שהפעם המצבים וההתרחשויות שבפניהם אנו ניצבים, נעשים מורכבים ודורשים מאיתנו התמודדות עמוקה ורצינית יותר. הרשימו החדש יזמן לנו סדרת מצבים שמותאמת במיוחד להתפתחות שנעבור בתקופת החיים הנוכחית. הוא קובע לכל אחד מאיתנו כמה זמן נחיה, לאיזו משפחה ניוולד ומה נחווה בחיינו.
אך כאמור המנגנון הרוחני הזה אינו מתנהל בצורה אקראית, אלא מתוכנן לפרטי פרטים כדי להביא אותנו להשגת מטרת החיים. הוא מפתח אותנו מרצון אחד למשנהו, עד שאנו מגיעים לרצון המפותח ביותר מבין כל הרצונות שחווינו בחיינו, הרצון לרוחניות. רק ברגע שיתעורר בנו רצון זה אנו נתחיל בתהליך הגלגול שעליו דיברו המקובלים.
הגלגול האחרוןהתעוררות הרצון לרוחניות נקראת בקבלה "הולדת הנשמה".
כאן לראשונה ניתנת לנו ההזדמנות להתחיל בהתפתחות הרוחנית. עד כה הרשימו התממש רק ברמה הגשמית והוביל אותנו דרך תקופות חיים מתחלפות. החיים שלנו נעו בשגרה וללא הצלחה במציאת משמעות מיוחדת והסבר לקיומנו, ותהליך הגלגול הרוחני טרם התחיל עבורנו.
אולם עתה אנו מצויים בנקודה חדשה שבה כולנו כבר בשלים לתחילת התפתחות הנשמה.
ההתפתחות האמיתית של הרשימו, התפתחות הנשמה שלנו, תתחיל במפגש עם השיטה שמספרת לנו על הגלגולים בעולם הרוחני. זוהי חכמת הקבלה.
מנקודה זו ואילך התפתחות הרשימו והתאוצה שלה תלויות רק באדם, בבחירה שלו. כשאנו פוגשים בחכמת הקבלה, ביכולתנו להכניס אל תוך חיינו את האמצעי היחיד שי?פתח את הרשימו מגלגול לגלגול ברמה שונה ממה שהכרנו עד כה. הכוח הרוחני שאנו נשאב מהקריאה בספרי הקבלה המקוריים הוא שיביא אותנו להרגיש את המציאות האמיתית.
לא נראה עוד תמונות מדומות שמוקרנות אל תוך חיינו, אלא נחווה מציאות אמיתית שמתגלה לעינינו במלוא הדרה ולכל עומקה.
המדרגות הרוחניות שהמקובל חווה משנות את כל הדרך שבה הוא תופס את המציאות. הוא מתחיל לגלות את הכוחות הנעלמים שמפעילים את העולם שלנו ומבין את הסיבות לכל המתרחש בו.
חכמת הקבלה היא האמצעי היחיד שמאפשר למקובל להתחיל בתהליך הגלגול של נשמתו, כלומר להחליף מדרגות ומצבים רוחניים מבלי שיצטרך לסיים את חייו הגופניים. כל החלפה של מצב רוחני נחשבת לגלגול חדש. כל גלגול מקרב אותו לאיזון מושלם עם הכוח העליון, עם הבורא.
במהלך עבודתו הרוחנית המקובל הולך ומזדהה עם הכוח העליון, ובמקביל מתרחק מההרגשה שהעולם שלנו הוא העולם היחידי שקיים. הוא מתחיל להרגיש את העולם הרוחני כעולם האמיתי, ואילו את החיים בגוף הגשמי כחיים מדומים.
עם מימוש המדרגות הרוחניות שעליו לעבור, המקובל מרגיש את הכוח העליון על ידי הנשמה שלו וזוכה לחוות עימו קשר ממשי. בשלב זה הוא מגיע לשיא המימוש של הרשימו, למדרגה הרוחנית הנעלה ביותר, שבה הוא מרגיש את חייו כנצחיים ושלמים. אך כאשר המקובל מגיע למדרגה הזו, הוא כבר לא צריך לחזור שוב לעולם שלנו.
מחליף חולצה ישנה בחדשהאז האם המקובל חי לנצח?! הרי אנו יודעים שהמקובלים, כמו כל בני האדם, נפטרו מהעולם הזה. אם כך, עולה השאלה על איזו תחושה בדיוק אנו מדברים?
כאן המקום להסביר שכשהמקובלים מדברים על חיים נצחיים, בכך הם אינם מתייחסים לקיום בגוף הגשמי. כוונתם היא שנשמתו של המקובל שהתעלתה עוד במהלך חייו לעולם הרוחני היא זו שממשיכה להתקיים בנצחיות. לעומת זאת, גופו הגשמי נפטר מהעולם הזה כמו כל אדם אחר. בין שני הדברים האלה אין סתירה כלל ולכן תחושת החיים של המקובל אינה נפסקת על ידי המוות הגשמי.
אחד מגדולי המקובלים בדורנו, הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), סיפר על ההרגשה של מקובל שמגיע למימוש הרשימו ומשיג את העולם הרוחני. הוא תיאר עבורנו את חווייתו ואמר, שחייו של המקובל מסתיימים בעולם שלנו ברגע שאינו נחוץ יותר לדור שלו. אכן, בעולם שלנו נראה שהמקובל נפטר ואיננו חי עוד. אולם נשמתו ממשיכה להתקיים בעולם הרוחני, נצחית ומלאת אהבה כמו הכוח העליון שאותו היא השיגה.
הרב"ש סיפר איך המקובל מרגיש את המעבר בין תקופת חיים אחת לשנייה כל עוד לא הגיע לפסגת הסולם הרוחני, למדרגה הגבוהה ביותר. הוא המשיל את המעבר הזה להרגשה של אדם "שמחליף חולצה ישנה בחדשה". הרב"ש הסביר, שמי שכבר משיג את הרוחניות, מרגיש את החיבור שלו עם הכוח העליון והנצחי כדבר החשוב ביותר. הרגשה זו של המציאות כשלמה ונצחית הופכת להיות הקיום העיקרי שהוא חווה, ואז את חייו הגשמיים בגוף הפיזי, מרגיש המקובל "כחולצה שעליו ללבוש". עם המוות הוא "פושט את החולצה הישנה" ויחליף אותה "בחולצה חדשה" בתקופת החיים הבאה. אז המקובל ממשיך את עבודתו הרוחנית מאותה הנקודה שבה הפסיק בתקופת חייו הקודמת.
האור בקצה המנהרה"והנך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסיבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורנו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה" (הרב יהודה אשלג, "הקדמה לספר פי חכם").
המקובלים תיארו את החיים שלנו כרצף של אירועים, שהשיא שלהם מתרחש בנקודת זמן אחת: הרגע שבו נקרית בדרכנו חכמת הקבלה. בנקודה זו נפתחת בפנינו הזדמנות פז לצאת סוף סוף מהמבוי הסתום שבו העברנו את חיינו לאורך כל תקופות החיים.
חכמת הקבלה מקנה לנו את היכולת לשבור את המעגל השגרתי שבו מצאנו את עצמנו. היינו נעים מתקופת חיים אחת לשנייה, מבלי להבין מדוע אנו מתים ועוד יותר מכך, לשם מה אנו חיים.
אלא שעכשיו אנו יכולים להתחיל סוף סוף בגלגולים הרוחניים ולצאת למסע חדש, שוקק, מלא חיות ותקווה אל עבר השלמות. כל האירועים שחווינו, בחיינו הנוכחיים ובכל תקופות החיים הקודמות, מקבלים פתאום משמעות חיובית ונעימה. אנו מבינים את המטרה שלשמה הגענו לעולם הזה, וחיים בקשר נצחי עם הכוח העליון - כוח האהבה.
אז, כשנעפיל לשלמות הרוחנית כבר לא נצטרך לחזור שוב ושוב לעולם הזה, ולא נחשוש יותר מהמוות כי כבר בחרנו בחיים.
